<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שביעי סעיפים כ"א—כ"ג</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו [תפלה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו] תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו. ושכור המתפלל כאלו עובד ע"ז מפני שלבו נבוך וחושב מחשבות זרות. אי זהו שתוי ואי זהו שכור, שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך, שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך. כתב הר"ם ואעפ"כ הואיל ושתה רביעית יין אל יתפלל עד שיסור יינו מעליו. הצמא והרעב הרי הם בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה. לר"ם. חולה שאין יכול לכוין דעתו פטור מן התפלה. יש מי שכתב שמשמשי החולה פטורין מן התפלה כדרך שאמרו לענין סוכה. ולא מצאתי לדבר זה עיקר.
